החלטה בתיק ת"א 605-07-12

המשיבה הגישה תביעה כספית נגד המבקשת ובמסגרתה היא מבקשת לברר אירועים שהתרחשו לפני כיובל שנים, אירועים אשר המעורבים הישירים להם כבר הלכו לבית עולמם, ועוד מבקשת המשיבה בתביעתה לפצותה על אי קיום הסכם שאמור היה להתבצע ב- 1981 וכבר אז הופר, לשיטתה.

על רקע זה עותרת המבקשת לסילוק התביעה על הסף בטענת התיישנות, שיהוי וחוסר סמכות עניינית.

הרקע הרלוונטי לפי הנטען בכתב התביעה

1.                  במסגרת תיק זה מתבררת תביעה כספית לתשלום סך של 425,000 ש"ח.

בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, טוענת המשיבה (התובעת) כי בין אביה המנוח, משה בירן ז"ל (להלן: "בירן ז"ל"), לבין בעלה המנוח של המבקשת (הנתבעת), מנחם קובץ ז"ל (להלן: "קובץ ז"ל"), הייתה מערכת יחסים עסקית וחברית. מערכת יחסים זו כללה גם הקמת חברה בשם חברת חלקה 5 בגוש 10533, עתלית (להלן: "החברה"), חברה אשר יוסדה על ידם בשנת 1963 ואשר בבעלותה מקרקעין בעתלית (להלן: "המקרקעין"). המניה של בירן ז"ל בחברה נרשמה על קובץ ז"ל על יסוד הסכמה ביניהם והאמון שרכשו זה לזה.

בחלוף השנים בקש בירן ז"ל להעביר את המניה בחברה למשיבה וכך בחדש נובמבר 1981 נכרת הסכם בין המשיבה לבין קובץ ז"ל (להלן: "ההסכם") ובמסגרתו התחייב קובץ ז"ל להעביר אליה מניה בחברה.

למרות ההסכם, טוענת המשיבה בכתב התביעה, לא הועברה המניה לבעלותה. בירן ז"ל נפטר ב- 1995 ואף קובץ ז"ל נפטר ועזבונו הועבר למבקשת (הנתבעת), אלמנתו. המשיבה מצידה ידעה כבר בשנת 1996 שהמניה לא הועברה על שמה אך לא נקטה פעולות למימוש זכויותיה עקב מצבה הכלכלי.

במהלך 2010 נדהמה המשיבה לגלות כי המבקשת מכרה בשנת 2007 את המקרקעין ושלשלה את התמורה לכיסה. טוענת לפיכך המשיבה שעל המבקשת לשלם את שווי המקרקעין ושווי זה, על יסוד חוות דעת שמאי, מסתכם בסך של 425,000 ש"ח, הוא הסכום הנתבע.

טענות הצדדים

2.                  המבקשת הגישה כתב הגנה ובמקביל גם הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, היא הבקשה שבפני.

לטענת המבקשת, עילת התביעה התיישנה שכן התביעה הוגשה למעלה מ- 30 שנה לאחר שנכרת ההסכם עליו היא מתבססת, ולחילופין יש לסלק התביעה על הסף נוכח השיהוי הגדול בהגשת התביעה. עוד טוענת המבקשת כי מאחר והתביעה נסבה על מניות שקבלה בירושה מהמנוח, הרי הסמכות העניינית נתונה לבתי המשפט לענייני משפחה. המבקשת חוזרת על טענות אלו גם בתשובתה לתגובת המשיבה.

בתגובה לבקשה, טוענת המשיבה כי התביעה מתבססת על מכירת מניות החברה על ידי המבקשת ומכירה זו ארעה בשנת 2007, שלכן עילת התביעה לא התיישנה ואין להותיר בעינו מצב בו התעשרה המבקשת שלא כדין על חשבון המשיבה. ביחס לסמכות העניינית, טוענת המשיבה כי זו תביעה כספית והסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית משפט השלום.

דיון

3.                  כאשר מעלה בעל דין טענה השוללת את סמכותו של בית המשפט, יש להקדים לכל הכרעה בטענה זו.

לטענת המבקשת, התביעה עוסקת במניות אשר ירשה מקובץ ז"ל, שלכן יש להחיל עליה את הוראות סעיף 151 בחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), שלפיהן בית המשפט המוסמך הינו בית המשפט לענייני משפחה.

סעיף 151 בחוק הירושה קובע כי "בית המשפט המוסמך לפי חוק זה הוא בית המשפט לענייני משפחה". תכליתה של הוראה זו הינו ריכוז הליכים שונים הקשורים בירושה וסובבים סביבה בבית משפט אחד, כחלק מהשאיפה לרכז בפורום שיפוטי אחד את מלוא המחלוקת בין בני משפחה (ראו למשל ע"א 2846/03 ריצ'ארד ב' אלדרמן, עו"ד נ' דן ארליך [פורסם בנבו] 29.11.2004, פסקה 11 בפסק הדין). אין לשאיפה זו דבר עם מצב בו מתנהלת התדיינות כנגד מי שקבל לידיו רכוש שהועבר אליו בירושה ובטענה לחוב כספי.

"אף-על-פי-כן ברור הדבר, שתובענה, המוגשת לטובת עיזבון או נגדו, תובענה רגילה היא, הטעונה בירור בבית המשפט המוסמך. לעניינה של תובענה כזו, מבחינת הסמכות, מה לי אם התובע הוא מתדיין רגיל, ומה לי אם הוא יורש?"(ע"א253/81 אביבה לוי נ' טובה אסיאו, פ"ד לו (2) 193, 195)

תביעה זו נסבה על טענות המשיבה לחוב כספי שחייבת לה המבקשת בגין אי קיום הסכם להעברת מניה בחברה ובגין מכירת המקרקעין. זו תביעה כספית רגילה אשר הסמכות העניינית לבררה נקבעת לפי סכום התביעה. עצם זאת שהזכות בגינה הוגשה התביעה דווקא נגד המבקשת הועברה לה בירושה מקובץ ז"ל, איננה מסווגת את התביעה ככזו הדנה בענייני ירושה או עניין כלשהו מענייני חוק הירושה ואיננה מייחדת את הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה. הטענה לעניין חוסר סמכות עניינית - נדחית.

4.                  במוקד בקשה זו עומדת טענת ההתיישנות אשר מעלה המבקשת כטענה מקדמית, טענת סף. בהתאם לתקנה 101 (א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מוסמך בית המשפט לדחות תביעה על הסף בגין "כל נימוק אחר". הוראה זו מתייחסת גם לטענת התיישנות. אם מסתבר כי התביעה התיישנה, מוסמך בית המשפט לדחותה על הסף.